<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ה' שער א'</h1>
<h2>דף ט.</h2>
האומר בית בבתי אני נותן לך מראהו הגרוע. ואיתה במשנה במציעא. ור"ם פ"ג דמתנה לא כן, דכתב דוקא אם סיים לו כגון חלק בשדה פלונית, אבל אם אמר קרקע מנכסי נתונה לך אינו יכול לומר תן לי הגרוע שבנכסים עד שיסיים לו המקום שנתן לו. והמפרשים כולם [פסקו] כדעת הראשונה. וראיה משלהי פרק גט פשוט [קע"ג ע"א] גבי שטר לך בידי פרוע, הגדול פרוע, וא"ל רבינא אלא מעתה שדי מכורה לך שדה גדול וכו'. אלמא דכולם מודים דקטנה מכורה.
<h2>דף יא:</h2>
המזכה לחבירו ע"י אחר, כגון מי שרוצה לתת מטלטלין לאדם אחר ואין המקבל עמו ורוצה לזכות לו ע"י אחר, מזכה על ידו, לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לאדם אלא בפניו. ובשער א של מלוה על פה באות ה תמצא בענין הולך מנה לפלוני. וכל זה פ"ק דגיטין.
המזכה ע"י אחר, כיון שהחזיק בה זה האחר, אע"פ שעדיין לא באה ליד מקבל מתנה זכה המקבל. וידו על העליונה, אם ירצה יקבל, ואם ירצה לא יקבל אם דעתו שהוא חוב לו קבלת אותה מתנה, דאין חבין לאדם שלא בפניו.
<h2>דף כט.</h2>
אמר אביי שליח מתנה כשליח הגט, מה גט אמר כתבו ותנו אל יאמרו לאחרים לכתוב, אף מתנה יכתבו ויתנו, ואין להם רשות לומר לאחרים, משום דמילי נינהו. ואיכא מאן דכתב, דוקא בלא קנין אבל בקנין לא מילי נינהו, העיטור באות מ' כ"כ. וכן ר"ם פ"ד דמתנה שאין יכול למסור דברים לשליח, ואיתה בגטין.
<h2>דף לב:</h2>
אמר אביי שליח מתנה כשליח הגט, מה גט אמר כתבו ותנו אל יאמרו לאחרים לכתוב, אף מתנה יכתבו ויתנו, ואין להם רשות לומר לאחרים, משום דמילי נינהו. ואיכא מאן דכתב, דוקא בלא קנין אבל בקנין לא מילי נינהו, העיטור באות מ' כ"כ. וכן ר"ם פ"ד דמתנה שאין יכול למסור דברים לשליח, ואיתה בגטין.
<h2>דף מ:</h2>
האומר נתתי שדה פלונית לפלוני, וכתב כן בשטר, או שכתב נתתיה לך, [או] הרי היא שלו, [זוכה] כשיגיע השטר לידו. איתה פרק השולח בגטין ור"ם פ"ד דמתנה, וצריך שיגיע השטר לידו, שאין מקבל מתנה זוכה עד שיזכה או שיגיע שטר מתנה לידו. ושם, האומר נתתי שדה פלונית לפלוני והמקבל אומר לא נתן, אם הוא מצוי ומכחיש שלא קבל, אע"פ שנותן אומר נתתי, אוכל הנותן פירות. ואם הוא לא היה מצוי רק בנו של מקבל אומר שלא קבל או שלא הקנה לאביו, משלשין את הפירות ביד שליש עד שיתברר הדבר.
<h2>דף סד:</h2>
אמר רב יהודה אגוז ונוטלו צרור וזורקו זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים. ואיתה פרק (המקבל) [התקבל]. וזוכה לעצמו, דוקא באחרים מקנים לו אותו, ולא בזוכה הוא לעצמו. ואינו מזכה אחרים אלא אם [כן] הוא בן דעת ושיביא שתי שערות. ושמואל אמר הכי. מציאת קטן וחרש ושוטה יש בהם משום גזל, דוקא משום דרכי שלום. אבל גזל גמור מדבריהם אין בו ואצ"ל מד"ת, דעת המפרשים.
השוטה אפילו לעצמו אינו זוכה, ומזכים לו ע"י בן דעת. החרש זוכה לעצמו.
